פסק-דין בתיק עפ"ג 1750-11-11

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות על פי סעיף 220 (1)(2)(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961.

על המערער נגזרו תשעה חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 100,000 ש"ח.

בעת גזירת דינו של המערער, המחדלים בהם הודה טרם הוסרו.

נכון להיום הוסרו כל המחדלים להנחת דעתו של פקיד השומה.

טוען המערער כי מלכתחילה החמיר בית המשפט בעונש שהטיל עליו והדברים הינם בבחינת קל וחומר, נכון לעת הזו, כאשר המחדלים הוסרו.

הערעור נסמך, בין היתר, על הסדר טיעון שהושג בית הצדדים, לפיו במידה ויוסרו המחדלים, יעתרו הצדדים במשותף להטלת עונש מאסר של שישה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה, וקנס. במידה ולא יוסרו המחדלים, תעתור התביעה לרף עליון של תשעה חודשי מאסר וההגנה תהא רשאית לעתור לרף תחתון של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

המערער טוען כי עשה מאמץ ניכר להסיר את המחדלים עד ליום מתן גזר הדין, אשר לא צלחו בשל עיכובים להם גרם פקיד השומה, אשר דחה את פניותיו של המערער מעת לעת, כמו גם לא קיבל את הצעות השומה השונות.

המערער טוען כי שגה בית משפט בהטילו את תקופת המאסר המרבית לפי הסדר הטיעון, וכן טעה כאשר השית על המערער קנס בסך 100,000 ש"ח, אשר אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע ואף אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה.

מדובר במערער אשר לא הגיש לפקיד השומה את הדוחות לשנים 1999-2008 ורק לאחר שנחקר בידי חוקרי מס הכנסה, הגיש המערער את הדוחות השנתיים לשנים אלו, אולם גם אז חטא בכך שהצהיר הצהרות שקריות, בין היתר העלים את העובדה שעסק כעצמאי בצילום אירועים ואישר תעסוקות אחרות ופעמים הצהיר כי אינו עובד כלל.

הואיל וכך, פקיד השומה קבע כי המערער השמיט הכנסות מעיסוקו כעצמאי בסך שלא פוחת מ-178,536 ש"ח.

די בעובדות המפורטות לעיל כדי ללמד על חומרת העבירות והנסיבות בהן בוצעו. לאורך תקופה של 11 שנים נמנע המערער מלהצהיר על הכנסותיו, וכאשר נתפס בכף, אף אז לא חשש להמשיך ולשקר בכך שמסר למס הכנסה הצהרות כוזבות.

חסד עשה עמו המשיב כאשר הגיע להסדר טיעון מתון, כפוף להסרת המחדלים.

בנסיבות אלו, כאשר לא הוסרו המחדלים עד למועד גזר הדין, נכון עשה בית משפט קמא כאשר השית על המערער את מלוא תקופת המאסר, לפי בקשת המשיבה (התביעה שם).

דע עקא, אין להתעלם לחלוטין מהעובדה לפיה ממועד גזר הדין ועד הלום, הוסרו המחדלים.

בנסיבות אלו, הגם שאיננו מקבלים את טענת המערער לפיה יש להשיב על כנו את הסדר הטיעון, הרי שסבורים אנו שיש לתת משקל מה להסרת המחדלים.

ערים אנו להלכה הפסוקה לפיה הסרת מחדלים באיחור אינה מקימה עילה להקלת בעונש, וזאת כדי שלא לעודד עברייני מס להשתמט מהסרת מחדליהם.

יחד עם זאת, בהינתן העובדה שבית המשפט גזר על המערער את העונש המקסימאלי על פי ההסדר, וכן בהתחשב בכך שהמחדלים הוסרו בתוך פרק זמן קצר לאחר מועד גזר הדין, סבורים אנו כי ניתן להתערב בו, הן לעניין המאסר והן לעניין הקנס.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים על תקופת המאסר על חמישה חודשים אשר ירוצו בפועל.

הקנס יעמוד על סך 50,000 ש"ח, או חמישים ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרים תשלומים שווים ורצופים החל משלושים יום לאחר תום ריצוי המאסר.